נחמני ואח' נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ ואח'

פסק-דין

1.לפני תביעה כספית-נזיקית על סך 8,705 ₪ במסגרתה מבקשים התובעים לחייב את הנתבעים בפיצויים בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכבם בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 10.04.2012, ברחוב שז"ר סמוך לבנייני האומה בירושלים.

2.התובע 1 הינו הבעלים של רכב מסוג ניסאן מ.ר. 40-438-63 (להלן: "רכב התובעים"), רכב התובעים היה מבוטח בביטוח מקיף תחת פוליסת ביטוח שבבעלות שני התובעים. התובע 1 נהג בזמנים הרלבנטיים ברכב התובעים. הנתבעת 1 הינה הבעלים ו/או המחזיקה ברכב אוטובוס (עירוני) מ.ר. 87-058-01 (להלן:"רכב הנתבעים"), הנתבע 2 היה בזמנים הרלבנטיים הנהג ברכב הנתבעים.

3.סכום התביעה מורכב מהרכיבים כדלקמן: 1,346 ₪ השתתפות עצמית בגין תיקון נזקי התאונה על ידי המוסך, 1,366 ₪ השתתפות עצמית בגין ירידת ערך, 993 ₪ אובדן הנחת היעדר תביעות ו- 5,000 ₪ בגין עוגמת נפש, טרחה, אובדן הכנסה וביטול זמן.

4.אליבא דגירסת התובעים, כפי שנטענה בכתב התביעה, ביום 10.4.2012 בעת שרכב התובעים עמד ברח' שז"ר בנתיב האמצעי מתוך שלושה נתיבים הפונים שמאלה לכיוון רחוב יפו (שערי העיר), רכב הנתבעים עמד בנתיב השמאלי ובנתיב הימני עמד רכב מסוג פיאט. נוכח מופע אור אדום שהיה בכיוון נסיעתם בצומת המרומזר. עת שהתחלף הרמזור לירוק, החלו שלושת הרכבים בנסיעתם, ולפתע, הגיח במהירות רכב צד ד' מכיוון רחוב אגריפס ונכנס לנתיב נסיעתו של רכב הפיאט. על מנת לאפשר לרכב צד ד' להשתלב בתנועה ברחוב שז"ר, רכב הפיאט שנסע בנתיב הימני האט, ולאחר מכן, האט רכב התובעים, רכב הנתבעים נכנס לפנייה בקשת רחבה, לא שמר מרחק מרכב התובעים ופגע בחלקו הקדמי ימני בכנף האחורית שמאלית של רכב התובעים (להלן: "התאונה"). הנתבע 2 סירב בתחילה למסור פרטים ועשה כן, רק לאחר התערבות התובע 2.

5.אליבא דגירסת הנתבעים, כפי שנטענה בכתב ההגנה, בכביש ארבעה נתיבים – כאשר שני הנתיבים הימניים נועדו לנסיעה ישר בלבד, ושני הנתיבים השמאליים נועד לפנייה שמאלה בלבד. רכב הנתבעים פנה בפנייה שמאלה מבנייני האומה לנתיב השמאלי ביותר הפונה לכיוון התחנה המרכזית. משסיים רכב הנתבעים את כניסתו לנתיב השמאלי, "וכשהוא נמצא כל כולו בנתיב השמאלי" ומחכה אחר שיירת רכבים למופע ירוק בצומת הבא, הגיח לפתע רכב התובעים מרחוב שז"ר (בו מוצב תמרור תן זכות קדימה), לכיוון רכב הנתבעים, תוך שהוא "חותך נתיבים" ומנסה לעקוף ו/או להשתלב בנתיב השמאלי של הכביש, פגע בחוסר זהירות בדופן הקדמית ימנית של רכב הנתבעים.

6.בתיק זה התקיימו שני דיונים (ביום 13/9/12 וביום 7/2/13) במהלכם נשמעו עדי הצדדים ואף הוצגו ראיות בדמות מקום התאונה, תמונות נזק וכו'.

7.לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות ובמסמכי תיק התביעה, על צרופותיהם, ולאחר שבחנתי את מכלול מסמכי התביעה אני סבור שיש לקבל את התביעה באופן חלקי ולחלק את האחריות לקרות התאונה, ולהלן נימוקיי:

ראשית, באשר למיקום קרות התאונה מעיון בתמונות המקום ובמיוחד בת/3 שוכנעתי, כי יש לקבל את גירסת התובע 1 על פני גירסת הנתבע 2. שכן, גירסתו מתיישבת יותר עם אי התנועה המפריד בין רחוב אגריפס לנכנסים לכיוון רחוב שרי ישראל. כמו כן, יש לקבוע, כי בניגוד לגירסת הנתבע 2 בעדותו כביכול שרכב הנתבעים כבר נסע בנתיב הציבורי ( פרוט' בעמו' 2 שורות 28-29) ניתן להבחין מתמונת המקום בת/4, כי במקום בו אי התנועה המפריד בין רחוב אגריפס לשרי ישראל הנתיב הציבורי רק נפתח ומתחיל להתרחב. משכך, גירסת נהג הנתבעת 2, לפיה, כל האוטובוס נסע כבר בנתיב הציבורי אינה מתקבלת ודינה להידחות.

בהודעה על קרות התאונה לחברת הביטוח, התובע 1 לא ציין את אשר טען בכתב התביעה בעניין רכב צד ד' שהגיע מימין והשתלב לפתע בנתיב נסיעת רכב הפיאט שנסע בנתיב הימני. עם זאת, סבורני, כי שוני זה בגירסאות התובע 1 אינו עולה כדי סתירה של ממש, זאת, בין היתר, בשים לב, כי בהודעתו שנמסרה במשטרת ישראל מיד בסמוך לאחר התאונה, ציין התובע 1 במפורש את רכב צד ד' שהגיע מרחוב אגריפס.

שנית, לא נתתי אמון בעדות נהג הנתבעים. גירסתו של הנתבע 2 מסתברת פחות שכן, בעדותו בפני טען, כי רכב התובעים הגיח לפתע והוא הבחין בו בעת שהיה קרוב אליו, ואולם, בכתב ההגנה מתוארת גירסה שונה לפיה, רכב התובעים הגיע מגן סאקר לא ציית לתמרור האט, עבר שלושה נתיבים ופגע ברכב הנתבעים. טענות אלו מקימות גרסאות שונות ואף סותרות. לא זו אף זו, הנתבע 2, טען, כי רכב התובעים הוא שפגע ברכב הנתבעים ובמהלך הדיון הנוסף טען, כי הדבר אינו בידיעתו.

כמו כן, לא ראיתי לייחס משקל כלשהו לעדותו של מר רביע נעים שנסע יחד עם הנתבע 2 ברכב הנתבעים, זאת, הואיל והעד לא ידע לתאר את אופן קרות התאונה. כך העיד, אני לא זוכר מי נתן למי מכה" (פרוט' בעמ' 9 שורה 20 ) " אני לא יודע מי התנגש במי"( פרוט' בעמ' 9 שורה 30).

שלישית, מוקד הנזק בחלקו האחורי שמאלי של רכב התובעים וצורת הנזק "פקע", מתיישבים יותר עם טענת התובעים מאשר טענת הנתבעים.

לאור כל אלה, אני סבור, כי התובעים עמדו בנטל ההוכחה הנדרש במשפט האזרחי להוכיח, כי רכב הנתבעים סטה לנתיב נסיעתם במהלך הפנייה לתוך רחוב שרי ישראל ופגע עם חזיתו הימנית קדמית בצידו האחורי שמאלי של רכבם.

בכך, התרשל נהג הנתבעים שלא שמר מרווח מספיק המאפשר לו לעצור בכל עת את הרכב על מנת למנוע תאונה ולא נהג בזהירות ובמהירות נסיעה המתאימה לתנאי הדרך. כמו כן, הנני קובע, כי לנתבעת 1 אחריות שילוחית למעשי הנתבע 1 בהיותה הבעלים של רכב הנתבעים ומעסיקתו של הנתבע 2.

8.באשר לנזקים הנטענים, הנני מאשר את ההפסדים הישירים של התובעים בדמות השתתפות עצמית, השתתפות עצמית לירידת ערך ואובדן העדר תביעות. באשר לתביעה לפיצוי בגין עוגמת נפש מקובלת עלי עמדת הנתבעים והנני מצדד בפסיקה שצורפה לסיכומיה בעניין זה. לא מצאתי, כי בנסיבות התאונה נשוא תיק זה בשים לב לכך, שעסקינן בנזקי רכוש (להבדיל מפיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים) נגרמה לתובעים עוגמת נפש ברת פיצוי מעבר לנזקים הישירים.

9.לאור האמור, הנני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע 1 סך של 3,705 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 17/5/12 ועד למועד התשלום המלא בפועל. בנוסף, הואיל ואינני סבור, כי היה בקיום ישיבת ההוכחות תועלת כלשהי לצורך הכרעה בתיק זה היה די בשמיעת הנהגים והעדים כבר בישיבה המקדמית משכך, הנני פוסק לתובעים הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 890 ₪. כמו כן, הנתבעים יישאו באגרת בית המשפט.

סכומים אלה ישולמו לתובעים תוך 30 יום.